תולדות איגוד השיננות הישראלי

כתבה רותי קפלן RDH


תקציר
 בשלהי שנת 1979 נוסד איגוד השיננות הישראלי, שנקרא אז: "אגודת השינניות הישראלית". מקצוע השיננות היה אז חדש בארץ, הציבור לא ידע מהו המקצוע, גם רופאי שיניים רבים לא הבינו מי היא השיננית ומהו  תפקידה .

הקמת האגודה סימנה ציון דרך בהקניית המודעות לציבור הרחב לשמירה על בריאות השיניים  ולדרכי מניעת מחלות .

 האגודה קבעה לעצמה כבר אז מטרות :

1. לקדם את המקצוע,

2. להגן על האינטרסים של השינניות,

3. לקדם את החינוך לבריאות השיניים החל מן הגיל הרך

3. לייצג את השינניות הישראליות בפני כל גוף ומוסד בארץ ובחו"ל.

4. לעודד מחקרים המיועדים לסייע לבריאות השן.

    מאז ועד היום האגודה פועלת ודבקה במטרות אלו.

 

 תולדות איגוד השיננות הישראלי

לימוד המקצוע בארץ התחיל בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה בירושלים בשנת 1978. האקדמיה ללשון העברית קבעה שהשם העברי למקצוע יהיה "שיננית", שנגזר משתי מילים:
"שן" ו "לשנן" המשקף את מהות המקצוע: החלק הציבורי, שהוא השינון, הלימוד, ההדרכה, והקניית ההרגלים הנכונים- חינוך להקפדה על בריאות השן, והחלק הקליני, שהוא הטיפול בשן וברקמות שמסביב לה.

לימים, הציע פרופ' הרולד סגן-כהן לכנות את המקצוע: "שיננות", כדי למנוע קונוטציה של מקצוע נשי, והצעתו התקבלה.
את המחזור הראשון בארץ בפקולטה לרפואת שיניים בירושלים סיימו  6 בוגרות בלבד  בשנת 1979 ,הן הקימו ויסדו את אגודת השינניות. הן הבינו שרק ה"ביחד" יצעיד את המודעות למקצוע קדימה, וככל איגוד, רק ה"ביחד" ישמור על האינטרסים שלהן.
דנדי ששון תושבת מכמורת היתה יו"ר ראשונה, בברלי אליהו הירושלמית- הגזברית הראשונה, נוגה צ'יזיק קיבוצניקית מנאות מרדכי – המזכירה הראשונה.

ביולי 1981 הן פנו לרשם העמותות על מנת לרשום רישמית ולייסד בצורה חוקית את "אגודת השינניות הישראלית".                         

תנופה גדולה יותר ותגבורת רצינית קבלה האגודה עם סיום המחזור השני של לימודי השיננות בהדסה בירושלים, שמנה 20 בוגרות, באוגוסט 1981,
באותו זמן הסתיים המחזור הראשון(שנפתח ב 1979) של לימודי השיננות באוניברסיטת תל- אביב סיימו 16 בוגרות, בינהן טובה ברגר אשר הדריכה שנים רבות לאחר מכן באוניברסיטת ת"א.
המייסדות קלטו אותן ומאז התחילה פעילות משמעותית וענפה של האגודה.
 

הכנס הראשון של האגודה התקיים בספטמבר 1982.

נבחרה יו"ר חדשה-סוזן חזן, בוגרת לימודי שיננות באנגליה ומדריכת שינניות בהדסה ירושלים.

יעל קרלין שהייתה בין המייסדות, היתה הראשונה שהכניסה את המודעות לבריאות השיניים לילד החריג שיש לו גם בעיות רפואיות, היתה השיננית הראשונה באל"ין לילדים עם מוגבלויות פיזיות, מאז ועד היום  עובדות שינניות רבות במוסדות לילדים חריגים בארץ ועושות שם מלאכת קודש. יעל היתה גם השיננית הראשונה  שטיפלה בחולים מאושפזים במחלקות בית החולים, במסגרת עבודתה במחלקה לרפואת הפה בבית החולים.

העיתון הראשון של האגודה יצא לאור בינואר 1983 ועליו התנוסס הלוגו של האגודה שאותו יצרה סוזן היו"ר יחד עם יעל קרלין. עורכת העיתון הראשונה היתה נחמה כפרי (גרינברג) בוגרת שיננות בטורונטו ומדריכת לימודי שיננות בהדסה בירושלים.
אירוע ראשון שעשתה האגודה לקידום הבריאות לציבור הרחב  היה בנובמבר 1983 ב'סופר-פארם' בירושלים במשך יומיים. העשייה היתה קדחתנית ובהתלהבות רבה, גם הקהל בא, התעניין רכש ידע שלא היה קיים קודם.
ביולי 1981 התגייסה הייזל שמיר אז אדינוף  לצה"ל והיתה השיננית הראשונה בצה"ל. מאז שינניות רבות משרתות בצבא ומביאות את המודעות לבריאות השיניים לחיילים.
בקיבוצים התחילה התעוררות לשמירת בריאות השיניים. נערכו סדנאות בקיבוצים ע"י שינניות בעידודו של ד"ר פולקמן(ז"ל) מקיבוץ המעפיל שהיה ה"אבא" של השינניות בקיבוצים, בהתלהבותם ובפעילותם המשותפת קידמו מאוד את בריאות השיניים בקיבוצים, מספר השינניות בקיבוצים הלך וגדל מאז ועד היום.
 

ב- 6 לדצמבר 1982 התקיימה ישיבה של הוועדה לעבודה ורווחה בכנסת בעניין חוק השינניות. ד"ר קלמן הממונה דאז על בריאות השן במשרד הבריאות, דאג להזמין לכנסת לאותה ישיבה את נציגות האגודה שהיו :עדנה ציוני, אילנה סטנלי ונחמה כפרי. ד"ר קלמן פעל רבות לפתיחת הקורסים לשינניות בארץ. הוא הקים את הוועדה המייעצת לשינניות במשרד הבריאות שבה יש תמיד נציגת האיגוד, ועדה זו קובעת את אחידות  תכניות הלימוד לשינניות בכל בתי הספר, את מסגרת שעות הלימוד , ומפקחת על בתי הספר לשינניות בארץ.

במאי 1984 החליפה הייזל שמיר את סוזן חזן והיתה יו"ר אגודת השינניות. הפעילות התרחבה, כנסים, הרצאות, פגישות ,וישיבות. גם המודעות בארץ הלכה וגברה.
ב- 1987 נבחרה ציפי אחינועם ליו"ר  וכיהנה בתפקיד 6 שנים עד 1993. במסגרת תפקידה, היתה נציגה קבועה מטעם האגודה בכל טקסי הסיום של בתי הספר לשינניות. באותה תקופה החליטה האגודה להיאבק נגד העסקתן של סייעות כשינניות, ונגד רופאי השיניים המעסיקים עובדות ללא רישיון המתחזות לשינניות. נשלחו חוזרים לכל הרופאים בארץ, האגודה יצאה בפירסום לעיתונות, משרד הבריאות נכנס לתמונה, נשללו רשיונות של רופאי שיניים שהעסיקו שינניות ללא רישיון. מאז חובה על כל שיננית לתלות את רשיונה במרפאה במקום בולט לעין כדי שכל מתרפא יוכל לראות שהוא מקבל טיפול ע"י שיננית מוסמכת.
פעילות האגודה התרחבה עם עלייתם ארצה של האתיופים במבצע משה(המבצע הראשון של עליית יהודי אתיופיה)
שינניות מטעם האגודה והן מבתי הספר בדקו וטיפלו בילדים אתיופים עולים חדשים והביאו להם את תודעת בריאות השיניים.

ב- 1988 מסיימות את לימודי השיננות בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה שתי שינניות אתיופיות: רחל ילו ז"ל ואסתר רטה. הן השינניות האתיופיות הראשונות בעולם וכמובן מצטרפות מייד לאגודה.

ב-1993 נבחרה נורית אבישי ליו"ר. היא פעלה נמרצות והצליחה להכניס את אגודת השינניות הישראלית לאירגון השיננות הבינלאומי, IFDH בכנס הבינלאומי שהתקיים בטוקיו בשנת 1995.
בעקבות זה יוצאת קבוצה של שינניות מישראל לכנס בינלאומי לשינניות שהתקיים בפירנצה באיטליה.
הוכן פוסטר יפה של האגודה שהיה תלוי בגאווה  בכינוס ועורר תשומת לב רבה. דגל ישראל נישא בגאווה בפעם הראשונה ע"י נציגות שלנו לקול תשואות כל הנוכחות באולם. האינטראקציה שלנו עם השינניות מכל העולם קרמה עור וגידים והקשר הולך ומתהדק עם השנים. פגישה מרגשת היתה שם לנציגות האגודה עם ד"ר אסתר וילקינס שיננית ורופאת שיניים, שכתבה את ספרי השינניות שכולנו למדנו על פיהם שהם "התנ"ך" של כל השינניות בעולם.
אגודת השינניות הזמינה ואירחה את ד"ר אסתר וילקינס בארץ ,בשנת 1989. היא נתנה את ההרצאה המרכזית בכנס המדעי השנתי של האגודה.
האגודה המשיכה בפעילות ענפה בכל השטחים: בהדרכה בבתי ספר, בלימוד צחצוח שיניים בגני ילדים, גם במתנסים ובבתי אבות.
בתי הספר המשיכו להכשיר תלמידות ומספר השינניות בארץ הלך וגדל.
שינניות התחילו להשתתף בעבודות מחקר שונות, כתבו מאמרים בעיתונים מקצועיים, שינניות המציאו מברשות שיניים חדשות כמו: TWINS ע"י מירי שטרן.
שינניות כתבו ספרים בבריאות השיניים, כמו הספר:"חיוך יפה אינו מקרה" שכתבו רותי קפלן ואסתר זילכה. אלה מערכי שיעור בבריאות השיניים לילדי בתי הספר וגני ילדים, הכוללים דפי עבודה ושעשועונים, פעילויות לפי רמות גיל, כל זה, כדי שהלימוד יהיה חוויתי לילדים, וירצו ליישם את הכללים שלמדו מתוך שמחה והבנה בחשיבותם.הספר זכה להצלחה רבה ויצא
ב- 7 מהדורות.שינניות כתבו ספרי קריאה לילדים בנושא בריאות השיניים כמו
"החברים של ציח וצח" ועוד ספרים ע"י איריס צדיק.
ימי בריאות השן התקיימו במקומות רבים בארץ מטעם האגודה כמו במכון ווינגייט, קרית שמונה, כרמיאל, אילת, בבית הלוחם במקומות שונים בארץ. השם שיננית כבר לא זר, מכירים אותנו, ומוקירים אותנו. גם הציבור וגם רופאי השיניים.

רותי קפלן מרכזת לימודי השיננות בהדסה ירושלים זוכה בפרס בינלאומי בתחרות שהתקיימה בלונדון, בנושא כתיבת תכניות לבריאות השיניים לילדים לשנת 2000.


ב-1999 נבחרה פולט פוקס ליו"ר האגודה, נכתב הקוד האתי של השיננית ועלון השינניות מופץ להמונים ובו הסבר קצר ועינייני על תפקידיה של השיננית וחשיבותה. העלון תורגם לערבית ורוסית. האגודה שוכרת שרותי עורך דין ורואה חשבון לייעוץ ועזרה לכל שיננית חברת האגודה הנזקקת.
השתתפות השינניות בכל הפעילויות וגם בכנסים הולכת וגדלה, גם החברות הדנטליות מכירות בחשיבותן של השינניות ובהמלצתן בקידום מכירות המוצרים שלהם, ולכן הם משתתפות באופן פעיל בכל הכנסים של האגודה.


בשנת 2000 נבחרה ציפי ניסנבום ליו"ר. ציפי היא גם עורכת עיתון האגודה שיוצא באופן קבוע 4 פעמים בשנה.
ציפי פעלה נמרצות לשינוי תקנות שינניות- רופאי שיניים יחד עם חברות הנהלת האגודה. המאבק היה ממושך בעיקר סביב העניין התעסוקתי – אשר פגע בחוק חופש העיסוק .המטרה היתה לאפשר לשיננית לעבוד ללא נוכחות רופא שיניים  פיסי במרפאה. המאבק הסתיים בהצלחה ב 62005 בסיועו של חה"כ דר' יורי שטרן ז"ל.
עם סיום הקדנציה של ציפי כיו"ר, יעל קרלין לקחה את המושכות וזאת לאחר שצברה נסיון של 5 שנים כגזברית האיגוד.
יעל נכנסה גם לפדרציה הבינלאומית לשינניות כנציגת הארץ בהמלצותיה של פולט פוקס ויחד עם פולט היתה נציגת הארץ בדיונים של הפדרציה לפני הכנס העולמי של הפדרציה באוסטרליה בשנת 2001.
בדיונים אלה יעל שכנעה את הנוכחות מכל העולם לקיים את הכנס בשנת 2007 בישראל.לצערינו זכות זו נלקחה מאיתנו בגלל המצב בארץ ובעולם לאור מעשי הטרור שהיו בשנים אלו.

יעל נבחרה כמזכירת הפדרציה הבינלאומית מתוך נציגי כל העולם (שוב בהמלצתה של פולט פוקס) ושירתה בתפקיד זה (כרגיל, בהתנדבות, כמו כולנו...) משך 3 שנים.
בשנת 2007 יעל פרשה מתפקיד רשמי בפדרציה.

"אגודת השינניות הישראלית" מחליפה את שמה , מעתה אנחנו
 "איגוד השיננות הישראלי" - "אש"י".

באותו זמן יעל מובילה את האיגוד בעזרתן הרבה של חברות ההנהלה בדרך לאקדמיזציה של המקצוע, כלומר לימודי תואר בשיננות.
שינניות רבות שמות לב שבשנים האחרונות חלה התפתחות רבה בפעילות האיגוד על ידי חברות ההנהלה  בכל הקשור בקיום ימי עיון רבים וכנסים מקצועיים, טיפול בזכויות השינניות, פירסום ושיווק, אתר האיגוד יוצא לאור, עיתון, קשר שוטף עם שינניות, עם הציבור, עם חברות
דנטליות ועם אח"מים ועוד ועוד...

כל ההתפחויות האלו, הן לכאורה טבעיות, בעקבות גידול במספר השינניות הבוגרות אבל זה קורה רק משום שישנן מספר שינניות חברות ההנהלה, המוכנות לתת מזמנן הפרטי מכוחן וממרצן הבלתי נלאה, לקידום ופיתוח הנושאים החשובים האלו. במשך כל השנים, מתחילת האיגוד ועד היום, כל חברה פעלה ללא לאות על מנת לקדם את המקצוע ומשום כך הגענו למקום החשוב והבלתי מעורער בו אנו נמצאות היום. יש שינניות שהיו זמן קצר בהנהלת האיגוד ועזבו ויש כאלה המובילות את האיגוד ומושכות בחוטים מאז ועד היום. התודה נתונה להן, מכולנו.

x