השמירה על בריאות הפה והשיניים בסוכרת

הפה והשיניים מושפעים מהסוכרת ומשפיעים עליה, בדומה למערכות ואיברים אחרים בגוף. השפעת הסוכרת על חלל הפה מתבטאת בשלושה איברי מטרה עיקריים: השיניים (עששת), החניכיים (דלקות חניכיים), וריריות הפה: לשון, שפתיים, לחיים, רצפת הפה והחיך.
מהי מחלת חניכיים?
מחלת חניכיים (דלקת חניכיים, פריודונטיטיס) הינה המחלה זיהומית, הנגרמת ע"י חיידקים. מחלה נפוצה מאוד, המגיעה עד לכ- 90% באוכלוסייה הבוגרת.
חיידקים הגורמים לדלקות החניכיים מצטברים סביב השיניים באופן מתמיד בשכבה דביקה לבנבנה או שקופה, הנקראת רובד חיידקי(פלאק). רובד שאינו מוסר מסתייד והופך לאבנית השן. סוכרת מגבירה את פעולת החיידקים הללו ואת דלקת החניכיים. גורמים נוספים המגבירים את דלקת החניכיים כוללים: עישון, לחץ(דחק), הריון ושינויים הורמונליים, וטיפולים תרופתיים שונים.
במצב בריאות, השן מוקפת בעצם(העצם האלוואולרית), שתומכת בשיניים ואחראית ליציבותן על-ידי סיבים.
החניכיים מורכבות מן העצם ומשכבה חיצונית של רקמת חיבור ואפיתל המכסים את העצם, וזהו החלק של החניכיים הנראה בחלל הפה. החניכיים ורודות בצבעם, וצמודות לצווארי השיניים. מחלת חניכיים פוגעת בסיבים התומכים בשן ובעצם האלוואולרית, ומביאה לאובדן שיניים.
בשלב התחלתי, מחלת החניכיים מתבטאת בחניכיים נפוחות ואדומות, ועשוי להיגרם דימום בעת צחצוח שיניים או אכילת מאכלים קשים. בשלב זה לרוב לא נגרמים כל כאבים. המחלה בשלב זה הפיכה בדרך-כלל, וניתנת לריפוי על-ידי טיפול קל יחסית, הכולל שמירה על גהות הפה והסרת אבנית.
בשלב מתקדם יותר, כאשר לא מטפלים במחלת החניכיים, ההרס מתקדם לעצם ולסיבים התומכים בשיניים.
קלינית, כותרת השן נראית ארוכה יותר, עקב נסיגת החניכיים בעקבות אובדן הרקמות התומכות בשן. ללא טיפול המחלה ממשיכה להתקדם, וגורמת לניידות שיניים, תזוזת שיניים ממקומן, פתיחת מרווחים בין השיניים ועד לאובדן השיניים. חשוב להבין, כי אובדן השיניים אינו חלק מתהליך ההזדקנות, אלא נגרם כתוצאה ממחלת חניכיים הדורשת טיפול.
האם אני זקוק לטיפול חניכיים?
ישנם מספר סימנים, שקיום כל אחד מהם מרמז על נוכחות מחלת חניכיים: כאבי חניכיים, דימום מהחניכיים(בעת צחצוח שיניים אכילה וכו'), ריח רע מהפה, נפיחות בחניכיים, רגישות בחניכיים, נסיגת חניכיים(השיניים נראות ארוכות יותר), מרווחים שנפתחו בין השיניים, ניידות שיניים הפרשת מוגלה מהחניכיים. באם אחד מהסימנים מתקיים, יש צורך בטיפול חניכיים.
עם זאתמחלת חניכיים עשויה להופיע מבלי שהבחנת בסמנים, ולכן מומלץ לכל אדם מעל גיל 18 לעבור בדיקה אצל רופא חניכיים, ולטפל בהתאם לצורך.
האם יש קשר בין מחלת החניכיים והסוכרת?
הסוכרת מחמירה את שכיחות ואת חומרת מחלת החניכיים. לאדם סוכרתי הסיכוי לחלות במחלת חניכיים הינו פי 3 מלאדם בריא באותו גיל. מחלת חניכיים עשויה להופיע כבר בשלב מוקדם של הסוכרת, ומופיעה בשכיחות רבה אצל סוכרתים. למעשה, מחלת חניכיים נחשבת לסיבוך של הסוכרת. ישנו קשר לבקרת רמות הגלוקוז בדם, כך שכאשר בקרת הגלוקוז גרועה יותר, גם מחלת החניכיים עלולה להחמיר. גם כאשר כמות הרובד סביב השיניים זהה, מחלת החניכיים תהיה חמורה יותר אצל סוכרתיים יחסית לבריאים. חשוב לציין, כי קצב התקדמות מחלת חניכיים מהיר יותר אצל סוכרתים. בנוסף לכך, מחלת חניכיים עלולה להופיע בגיל צעיר יותר אצל סוכרתים. קלינית הסימנים זהים לדלקות חניכיים אצל אדם לא סוכרתי.
כיצד משפיעה הסוכרת על החניכיים?
המנגנונים הגורמים להשפעת הסוכרת על החניכיים קשורים לרובד החיידקי, לרמות הגלוקוז בנוזל החניכי, לאספקת הדם לחניכיים, לתגובת מערכת החיסון, ולמטבוליזם הקולגן.-בניגוד לסברה אשר רווחה בעבר, כיום ידוע, שהרובד החיידקי הגורם למחלת החניכיים דומה בהרכבו בין אנשים סוכרתיים ואנשים בריאים. עיקר ההשפעה של הסוכרת אם כך, הינו על המנגנונים הקשורים בגוף עצמו, ובאופן בו הגוף מגיב למתקפת החיידקים.
- העלייה ברמות הגלוקוז בדם מביאה לעלייה ברמתו בנוזל החניכי (נוזל הדומה לרוק, שמופרש דרך כיס החניכיים בעיקר כאשר קיימת דלקת חניכיים). סביבה היפר-גליקמית זו(בעלת רמות גלוקוז גבוהות) מעכבת את נדידת הפיברובלסטים, שהינם התאים האחראים לתחזוקת החניכיים ולריפויים לאחר פגיעה. אם כך, תגובת הגוף לחיידקים נפגעת, בחוסר יכולת להגיב ריפוי על הנזק שהחיידקים גרמו.
- השינויים המתחוללים בדופן כלי הדם של חולי הסוכרת באיברי המטרה: כלייה, רשתית העין וכלי הדם סביב סיבי העצב, מתחוללים גם בחניכיים. התעבות כלי הדם פוגעת באספקת החמצן וחומרי התזונה הנחוצים לאחזקת החניכיים.הצרות חלל כלי הדם פוגעת גם היא בשיווי המשקל התקין של החניכיים.
בנוסף לכך, קולגן, אחד מהחומרים ההכרחיים לאחזקת הרקמות, עובר גליקוזילציה בעקבות המצב ההיפר-גליקמי. קולגן זה מהווה חלק מכלי הדם, אך אינו ניתן לפירוק, ובכך מעבה עוד את דופן כלי הדם הקטנים. קולגן זה קושר גם כולסטרול מסוג LDL השוקע בדופן כלי הדם, ובכך מקטין עוד יותר את החלל דרכו זורם הדם בכלי הדם המספקים הזנה לחניכיים.
- תגובת מערכת החיסון, ההכרחית להתגוננות בפני החיידקים גורמי מחלות החניכיים, נפגעת גם היא אצל חולי הסוכרת. ישנה פגיעה בתאים הנקראים פולימורפונוקלארים (PMNs). תאים אלו אחראים על שורת ההגנה הראשונה של הגוף בפני זיהומים, ובהם גם זיהומים בחניכיים. פגיעה בשורת התאים המונוציטים והמאקרופאגים מביאה להגדלה בהפרשת חומרים הגורמים והמגבירים את הדלקת.
- גם מטאבוליזם הקולגן עובר שינויים אצל חולי הסוכרת. הקולגן שעבר גליקוזילציה(בעקבות ההיפר-גליקמיה) אינו עובר פירוק ברקמת החניכיים. כתוצאה מכך, מפורק קולגן צעיר, שאינו מיועד לפירוק, בעוד שקולגן "ישן", שמיועד להחלפה, נשאר ברקמה. כך נפגעת יכולת לריפוי פצע או פגיעה בעקבות פציעה פיזית או חיידקית. פגיעה ביכולת הריפוי הינה תופעה ידועה ברקמות רבות אצל סוכרתיים, ובהן רקמת החניכיים.
האם מחלת החניכיים משפיעה על איזון רמות הגלוקוז בסוכרת?
מחלת החניכיים והזיהום החניכי עלולים לפגוע בבקרת הגלוקוז בדם של החולה הסוכרתי. מחלת חניכיים חמורה מעלה את הסיכון לבקרת גלוקוז לא טובה פי 6 תוך שנתיים. עוד נמצא, כי הסיכון של אדם סוכרתי לפתח סיבוכים לבביים או כליתיים תוך 1-11 שנים גבוה יותר אצל אנשים עם מחלת חניכיים קשה יחסית למחלת חניכיים קלה.
ממצא חשוב הינו, שבעקבות טיפול בחניכיים שהביא לשיפור במצב בריאות החניכיים, חל גם שיפור באיזון הסוכרת אצל אנשים עם שליטה לא טובה על רמות בגלוקוז בדם. עם זאת, אצל סוכרתים עם בקרת גלוקוז טובה, לא חל שיפור נוסף בעקבות הטיפול בחניכיים, אם כך, חשוב לא רק לשם בריאות החניכיים, אלא גם משפיע על בריאות הגוף כולו, ועשוי לשפר את בקרת הסוכרת.
מהו הטיפול בחניכיים?
עקב חשיבות הטיפול בחניכיים בקרב חולי הסוכרת, חשוב להגיע לאבחנה נכונה. לכן מומלץ להתייעץ עם רופא חניכיים.
אצל אדם סוכרתי, כמו אצל אדם בריא, דגש רב מושם על טיפול מניעתי, בכדי למנוע את היווצרות והתקדמות מחלת החניכיים. לכן יש חשיבות להיבדק בשלב מוקדם ככל האפשר.
הטיפול הבסיסי במחלת החניכיים אצל סוכרתי זהה לטיפול בבריא. אם מחלת החניכיים או הגדלתן כבר קיימות, הטיפול הראשוני כול הדרכה בגהות הפה(תוך שיתוף הפעולה של המתרפא), הסרת אבנית והקצעת שורשים. בדרך זו משקעים המצויים על פני השיניים(ובתוכם מרבצי החיידקים) מסולקים, וחזרתם נמנעת.
טיפול זה מתבצע בדרך-כלל ע"י השיננית, ובמקרים רבים טיפול זה מספק.
באם טיפול זה לא מספק, קיימים מספר ניתוחי חניכיים, שמהווים שלב נוסף בטיפול.
לאחר ניתוח חניכיים יתכן ותהיה תחושת חוסר נוחות במהלך תנועות בליעה ובלעיסה. לכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל בסוכרת לגבי שינויים בדיאטה, שיכללו מעבר לדיאטה נוזלית.
עקב החשיבות של מניעת התפתחותמחלות ודלקות בחניכיים אצל החולה הסוכרתי, בכל מקרה, לאחר כל טיפול בחניכיים חשוב להקפיד להגיע לבדיקות שגרתיות ותחזוקה, בהן מוערך מחדש מצב החניכיים, ומשקעים חדשים מסולקים. לסוכרתים מומלץ לבצע תחזוקה מידי 2-3 חודשים אצל השיננית.
האם יש צורך בטיפול אנטיביוטי לטיפול בחניכיים?
אצל סוכרתי יתכן ורופא החניכיים ימליץ על מתן אנטיביוטיקהבמקביל לטיפול שתואר בחניכיים.
נהוג להשתמש באנטיביוטיקה ממשפחת הטטרה-ציקלינים. מלבד ההשפעה האנטי-חיידקית כנגד חיידקים הגורמים למחלות חניכיים(חיידקים גרם-שליליים), אניטיביוטיקה זו מעכבת גליקוזילצייה של חלבונים ומעכבת פירוק של גליקוגן. נטילת אנטיביוטיקה לבדה(ללא טיפול מקצועי בחניכיים) אינה יעילה. בכל מקרה, אין ליטול אנטיביוטיקה על דעת עצמך, וחשוב להתייעץ עם הרופא המטפל קודם לנטילתה.
לגבי נטילת אנטיביוטיקה לפני הטיפול(למניעת זיהום) הדעות חלוקות. בדרך-כלל אין צורך ליטול אנטיביוטיקה כלשהי לפני טיפול חניכיים, אלא אם בקרת רמות הסוכר אינה מאוזנת. במקרה כזה, רצוי לדחות את הניתוחם(אך לא את הטיפולים האחרים) עד להשגת בקרה מאוזנת. אם מדובר במקרה של זיהום חריף(מורסה), והניתוח חיב להתבצע מידית, יש ליטול אנטיביוטיקה מקדימה לטיפול הכירורגי. במקרה של זיהום חריף יתכן שיהיה צורך לשנות את מינון התרופות הניטלות, כיוון שהזיהום פוגע בבקרת רמות הגלוקוז. חולים המטופלים באינסולין- יתכן שיאלצו להגדיל את מינון האינסולין. חולים שאינם מטופלים באינסולין- יתכן שיטופלו באינסולין בתקופה בה קיים הזיהום. בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
כאשר בקרת הגלוקוז אינה טובה, או כאשר נדרש טיפול נרחב, שישפיע על הדיאטה היומית ועל התרופות הניטלות, מומלץ לבצע את הטיפול במרכז רפואי, במרפאות פה ולסת.
האם הטיפול בחניכיים יצליח?
התגובה לטיפול בחניכיים אצל חולה הסוכרת עלולה להשתנות מהאדם הבריא. כאשר בקרת הגלוקוז מאוזנת, הצלחת הטיפול בחניכיים עלולה להיפגע, ויתכן שיחול שינוי בתוכנית הטיפול בחניכיים. עם זאת, דווקא כאשר בקרת הגלוקוז אינה מספקת ישנה חשיבות נוספת לטיפול בחניכיים כפי שהוסבר.
יובש בחלל הפה:
סוכרת לא מאוזנת מביאה מיעוט רוק, הגורם ליובש בחלל הפה. הדבר נגרם מאיבוד מואץ של נוזלים הנובע מהטלת כמות שתן מרובה. בבריאות, הרוק מצוי בפה בכמות רבה, ומכיל אינזימים אנטי-חידקיים, חלבונים שונים, מלחים שונים, ודואג ללחות ולשלמות מרכיבי חלל הפה. מיעוט רוק פוגע בתפקודו התקין של חלל הפה, ומביא לפגיעה בריריות הפה ובשיניים. הפגיעה בריריות מתבטאת בשפתיים- יובש, חריצים, דלקת וגירוי בזויות הפה; ריריות חלל הפה נראות אדומות, מודלקות, בצקתיות ולעיתים מכויבות; הלשון יבשה, חלקה ומודלקת(אדומה מאוד). קשיים בלעיסה, בליעה, טעימה והחלקת המזון, ותחושת צריבה בלשון, הינן התלונות העיקריות הנובעות מיובש בפה. בנוסף לכך הפה חשוף לזיהומים חידקיים, נגיפיים(ויראלים) או פטרייתים. נפוץ בעיקר זיהום בפטרייה ממשפחת קנדידה. פטרייה זו מתבטאת בדרך כלל בשכבה לבנבנה על גבי הלשון או בחיך (נפוץ בחיך מתחת לתותבות). תחושת שריפה מופיעה עם החדירה לעומק. בהמשך התפשטות וחדירת הפטרייה תחושת הצריבה תתחזק, והריריות תקבלנה גוון אדום. כיוון שיכולת הריפוי נפגעת אצל סוכרתיים, ההתמודדות עם הזיהום קשה עוד יותר, דבר המקל על התפשטות הפטרייה בחלל הפה. טיפול ואיתור מוקדמים הכרחיים.
אחד מתפקידי הרוק הינו שמירה על בריאות ושלמות השיניים. מיעוט הרוק גורם להיווצרות עששת בשיניים.
עששת אצל סוכרתיים:
עששת (חורים בשיניים) מופיעה אצל סוכרתיים עקב מיעוט הרוק. בנוסף לתפקיד הרוק בשטיפת השיניים וסילוק מכני של חיידקים, הרוק מכיל גם חומרים העוזרים לשן להתמודד עם מתקפה חיידקית, ולהשיב לעצמה את המינרלים שנספגו. בעקבות השינוי בכמות הרוק ובהרכבו בסוכרת, השן חשופה למתקפה עששתית, ויכולת ההתגוננות נפגעת. עששת נרחבת וכואבת והרס שן נרחב הינם התוצאה. לכן גם בעששת יש לטפל בשלב מוקדם ככל האפשר. ביקור תקופתי אצל רופא השיניים והשיננית יאפשר איתור מוקדם של מוקדי עששת, וטיפול בהם בהתאם.
לא ברור האם רמות גלוקוז גבוהות ברוק ובדם משפיעות על היווצרות עששת, וכנראה שאינן משפיעות.
השפעות נוספות של סוכרת על חלל הפה :
נוירופאטיות (פגיעות בקצוות העצבים) הנגרמות כתוצאה מהסוכרת עלולות להוביל לתחושת דגדוג, הרדמות, שריפה או כאב הנגרמים כתוצאה מפגיעה בעצבים בחלל הפה. איתור מוקדם וטיפול בסוכרת עשויים לשפר את התופעות הללו, אך לאחר תקופה ממושכת המצב בלתי הפיך.
האם ניתן לבצע שתלים אצל סוכרתיים ?
במקרים רבים של חוסר בשן או במספר שיניים, קיימת אפשרות להחליפן ע"י שתלים דנטליים. שתל הינו בורג העשוי טיטניום, המוחדר לתוך הלסת במקום שן או שיניים חסרות. במהלך תהליך ריפוי, הבורג מתייצב, וניתן לבנות עליו כתר או גשר. בכדי שניתן יהיה להחדיר שתל חייבים להתקיים מספר תנאים הכרחיים, הקשורים בכמות ואיכות העצם, מבנה השיניים הסמוכות ואתר ההשתלה המיועד, ומצב בריאות האדם המועמד לקבלת השתל. הבעייה אצל סוכרתיים הינה תהליך הריפוי הפגום, דבר שיכול להביא לחוסר קליטה של השתל. במקרים של סוכרת מאוזנת ניתן בדרך כלל להחדיר שתלים דנטליים. כאשר הסוכרת אינה מאוזנת, אין לבצע שתלים. בכל מקרה, מומלץ לבצע את הפרוצדורות הניתוחיות (החדרת השתלים) במרפאות במרכזים הרפואיים הגדולים.
הנחיות לקבלת טיפולי שיניים אצל סוכרתיים:
חשוב להבדק אצל רופא שיניים מוקדם ככל האפשר, בכדי למנוע התפתחות זיהומים בחלל הפה. גם אם לא חשים כל כאב או הפרעה בחלל הפה , חשוב להבדק אצל רופא השיניים ולוודא שאין צורך בטיפול.
כפי שהוסבר, הסוכרת עלולה להחמיר את הזיהומים בחלל הפה ( בהם מחלות חניכיים ), ודלקות החניכיים פוגעות בבקרת הגלוקוז. לכן אסור לדחות את בדיקת וטיפול השיניים לאחר הטיפול בסוכרת , הטיפול בשיניים חייב להתקיים בהקדם. בנוסף לכך, יש להבדק אצל רופא החניכיים, בכדי לשלול זיהומים ממקור החניכיים. חשוב מאוד ליידע את רופא השיניים על הסוכרת עוד לפני תחילת הבדיקה. חשוב לעדכן אותו בסוג הסוכרת, רמות הגלוקוז העדכניות בדם ובכל התרופות הניטלות. רצוי שרופא השיניים ישוחח עם הרופא המטפל בסוכרת בכדי לקבוע את מהלך הטיפול. בחולים עם סוכרת מסוג 2 (שאינה תלויה באינסולין), כאשר אין סיבוכים והמחלה תחת בקרה רפואית, ניתן לקיים טיפול שיניים רגיל, אלא אם התפתח זיהום חריף.
כאשר קיימים סיבוכים (מחלות כלייה או מחלות לבביות) יש צורך בתכנון הטיפול בשיניים בעזרת הרופא המטפל בסוכרת. גם חולים המטופלים באינסולין או שאינם נמצאים בבקרה רפואית מתמדת , דורשים התייחסות מיוחדת בטיפול בשיניים , תוך התייחסות לצרכים הרפואיים.
חולים המטופלים באינסולין חייבית להקפיד ליטול את מינון האינסולין הקבוע ולאכול את הארוחות הסדירות לפני טיפול השיניים (למרות שישנה נטייה לא לאכול לפני טיפול שיניים, המנעות מאכילה מהווה סיכון במקרה זה) מי שלא אכל ארוחת בוקר – נשלח הביתה . בכדי להקטין את הסיכון לירידה ברמת הגלוקוז בדם בזמן הטיפול, רצוי שטיפולי השיניים יתקיימו בשעות הבוקר, אולם ישנם מקרים בהם הטיפול המועדף הוא בשעות אחר הצהריים ( זמן הטיפול המועדף יקבע ביעוץ עם הרופא המטפל בסוכרת).
אם בזמן הטיפול חשים בסימן כלשהו של תגובה לאינסולין, חשוב ליידע מייד את רופא השיניים והשיננית. רצוי להביא בתיק חטיף מתוק למקרה שתתרחש תגובה לאינסולין.
טיפול השיניים כרוך לרוב בדחק (לחץ נפשי) שעלול לגרום לירידה ברמות הגלוקוז בדם. הצוות המטפל ינסה להקטין את הדחק ככל האפשר. הרדמה מקומית (אלחוש) מתבצעת במרפאת השיניים בכדי למנוע כאב בזמן הטיפול ויעילה בהקטנת ומניעת הדחק. לחולים סוכרתיים מותר להשתמש בחומרי ההרדמה המקומית המקובלים במרפאות השיניים. שיטה נוספת להקטנת הדחק הינה סדציה. בצורה זו, נעשה שימוש בחומרים שונים להרגעה, במתן דרך הוריד או בנשימה ("גז הצחוק"). בסוכרתיים מתן טיפול תרופתי להרדמה והרגעה (סדציה) דורש בדרך כלל שינויים במינוני התרופות הניטלות , ואינו מומלץ לביצוע במרפאות השיניים. אם חייבים לעשות שימוש בסדציה, יש לפנות למרפאות המתמחות בכך במרכזים הרפואיים הגדולים.
אם מתוכנן טיפול כירורגי או ניתוח חניכיים, חשוב מאוד להקפיד על דיאטה נכונה. גם לאחר הניתוח יחס חלבונים, פחמימות, שומנים וצריכת הקלוריות הכוללת חייבים להשמר , בכדי לשמור על רמות גלוקוז תקינות בדם. במקרים רבים יש צורך לטחון את המזון או להשתמש בתוספי מזון נוזליים. יש לעקוב גם אחר ההנחיות הניתנות בסעיף הטיפול בחניכיים. בסוכרת לא מאוזנת, כאשר בקרת רמת הגלוקוז אינה טובה, או כאשר ישנם סיבוכים רפואיים קשים או כאשר הטיפול בשיניים נרחב, השינויים במינון התרופות ובדיאטה רבים, ולכן יש לעבור את הטיפול בשיניים תחת אישפוז בבית-חולים.
לסיכום
חלל הפה, השיניים , החניכיים וריריות הפה מושפעים מן הסוכרת , וחשופים לזיהומים ומחלות. דלקות בחניכיים פוגעות ברמות הגלוקוז בדם. טיפול בדלקות החניכיים, עשוי לשפר את רמות הגלוקוז בדם. ניתן וחשוב לבצע טיפולי שיניים וטיפולי חניכיים בשלב מוקדם ככל האפשר. הטיפול בשיניים ובחניכיים מהווה חלק מהטיפול הכולל בסוכרת. חשוב להבדק אצל רופא שיניים ואצל רופא חניכיים מידי שנה. מחלת החניכיים והגדלת החניכיים ניתנות בדרך כלל למניעה על ידי אבחון וטיפול מוקדמים. אם המחלה כבר קיימת, טיפול חניכיים מתבצע בכדי לעצור / להאט את התקדמותה ולשמור על בריאות החניכיים. לכן יש לעבור בדיקת חניכיים גם אם לא חשים במחלה, לאבחן את מצבן ולטפל לפי הצורך. חשוב להקפיד על גהות פה טובה ועל נקיון הפה, ולהגיע לביקורות במרפאה ולתחזוקות אצל השיננית מדי חודשיים-שלושה , בכדי למנוע התפתחות זיהומים.
חשוב לידע את רופא השיניים , השיננית ואת רופא החניכיים לגבי הסוכרת . הצוות יתכנן את הטיפול בהתאם למצב הבריאותי, בהתייעצות עם הרופא המטפל.הצורך בנטילת אנטיביוטיקה לפני טיפול אינו חד משמעי, ונקבע בייעוץ בין רופא השיניים לרופא המטפל. אנטיביוטיקה תינתן בכל מקרה של זיהום חריף. במקרים של סוכרת מאוזנת ללא סיבוכים , טיפול בשיניים לא דורש התאמה מיוחדת בדרך כלל.
במקרה של סוכרת לא מאוזנת או במקרים של זיהום חריף יש לקבל את הטיפול במרפאות פה ולסת במרכזים הרפואיים הגדולים.
בכל מקרה, תכנית הטיפול בשיניים וחניכיים תתבצע לאחר התייעצות בין רופא השיניים רופא החניכיים והרופא המטפל בסוכרת.